פסק-דין בתיק ע"פ 40542/07

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) ב-ת"פ 5360/06 מיום 5.8.07.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - " חוק העונשין"); סיוע לניסיון פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335(א)(1) בצירוף סעיפים 25 ו-31 לחוק העונשין; סיוע למעשה פזיזות ורשלנות (נהיגה ברכב), עבירה לפי סעיף 338(1) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין; והעלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין. על-פי האמור בכתב האישום המתוקן, ביום 24.12.06 נטלו המערער ואחר רכב מסוג פיאט אונו מאת המתלוננת ללא רשותה. השוטרים שהוצבו במחסום באזור הבחינו ברכב שבו נהג האחר כשלצידו יושב המערער. השוטרים סימנו לרכב, שעורר את חשדם, לעצור. הרכב האט, אך כשהתקרב למחסום האיץ לפתע, חלף על פני המחסום ונמלט בנסיעה מהירה. השוטרים החלו במרדף אחר הרכב באמצעות ניידת. השוטרים סימנו לרכב לעצור, הופעלו אורות מהבהבים ומערכת כריזה, אך הרכב האמור ביצע פניות חדות, עלה על המדרכה והצליח לעבור ניידת שהוצבה כדי לחסום את דרכו. בהמשך, נחבט הרכב כנגד קיר בטון ונעצר. השוטרים התקרבו לרכב והורו לנהג לדומם את המנוע. בתגובה, פתח האחר בנסיעה לאחור, תוך שאחד השוטרים נהדף על ידי דלת הרכב, שהייתה פתוחה. כמו כן, בעת נסיעת הרכב לאחור כמעט ונפגע שוטר נוסף. הרכב פתח בנסיעה מהירה ונמלט מן המקום. בהמשך התנהל מרדף אחריו, באמצעות שתי ניידות משטרה, אך הרכב המשיך להימלט בנסיעה פרועה ובמהירות. המרדף נמשך עד אשר המערער והאחר עצרו את הרכב ונמלטו ממנו בריצה. כשעה לאחר מכן נעצרו המערער והאחר.

בגין העבירות בהן הורשע גזר בית משפט קמא על המערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעיל במצטבר מאסר על תנאי שהוטל על המערער ב-ת"פ 2400/06 למשך ארבעה חודשים, כך שעל המערער הוטל עונש כולל של 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, הוטל על המערער מאסר על תנאי של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים, בגין כל עבירת אלימות, עבירות נגד שוטרים או נגד עובדי ציבור, ועבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף. כמו-כן נשלל רישיונו של המערער מלקבל רישיון נהיגה למשך שנה מיום שחרורו מהמאסר. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

ב"כ המערער מלין נגד חומרת העונש שנגזר על מרשו, כאשר הוא טוען למעשה גם כנגד הרשעתו של המערער בעבירות הסיוע. לדבריו, " לא ברור מה מידת הסיוע של המערער לביצוע העבירה שהעובדות בכתב האישום הינן רופפות ואינן מבססות את סעיפי האישום המיוחסים למערער". טענה זו יש לדחות כבר בשלב זה, שכן הרשעתו של המערער מבוססת על הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ואין לפנינו בקשה לחזרה מן ההודאה. נדגיש, כי המערער היה מיוצג בעת הדיון בבית משפט קמא. עוד נטען על ידי סניגורו של המערער, כי בית המשפט לא התחשב בגילו הצעיר של המערער ובנסיבותיו האישיות הקשות, וכי גזירת עונש מאסר ארוך מאחורי סורג ובריח תמנע את שיקומו. טענה נוספת היתה, כי מן הראוי שבית המשפט יאמץ את האמור בתסקיר המבחן ויתחשב בסיכויי השיקום של המערער. הטענה האחרונה היא, כי בית המשפט לא הביא בחשבון את העובדה שהמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וחסך מזמנו של בית המשפט.

ב"כ המשיבה סבור, כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. זאת, בין השאר, לנוכח עברו הפלילי של המערער, אשר חרף העובדה כי הוא אדם צעיר, ריצה המערער שני עונשי מאסר בפועל בגין עבירות רכוש שונות ובכלל זה גניבת רכב.

לאחר שנתנו דעתנו לטעמי הערעור, בכתב ובעל פה, אנו סבורים כי יש מקום לדחותו. בגזר הדין התייחס בית משפט קמא לעובדה, כי חלקו של המערער היה קטן משל האחר, אשר נדון לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל בנוסף למאסר על תנאי, וכן לשלילת רשיון נהיגה למשך ארבע שנים. בית המשפט הפנה לכך, שכתב האישום המתוקן ייחס למערער עבירות של סיוע לניסיון, וכן כי בפרק העובדות אין כל פירוט לחלקו של המערער והדרך שבה נתן סיוע לאחר. בהעדר פירוט ספציפי ניתן להניח, כי חלקו של המערער התמצה בכך שנכח ברכב והשתתף באופן פסיבי בנסיעה ולא מנע מהאחר להמשיך במעשיו. המדובר, אפוא, בתרומה פסיבית של המערער שהשליטה באירועים לא הייתה בידיו, ועל-כן  אחריותו למתרחש קטנה בהרבה מאחריותו של האחר. ואולם, לא ניתן להקל ראש בעבירות שהמערער ביצע. אף אם תרומתו של המערער הייתה פחותה מזו של הנהג, המערער עירב עצמו באירוע חמור ביותר, אלים, המצביע על מסוכנות בדרגה גבוהה לבטחון הציבור והמשתמשים בדרך וכן על זלזול בגורמי אכיפת החוק. המערער יכול היה לתרום באופן אקטיבי להפסקת האירועים החמורים, ואולם הוא המשיך לנסוע ברכב, ובכך, כאמור, סייע בידי האחר לבצע אותן עבירות חמורות בהן הורשע. האירוע בכללותו היה חמור ביותר ויכול היה להסתיים בתוצאות קשות יותר מאלה שאירעו בפועל, עד כדי פגיעה בחיי אדם. למערער ולאחר היו הזדמנויות רבות לחדול מן האירוע האלים, ואולם הם המשיכו בנסיעה פרועה ומסוכנת, תוך הימלטות מכוחות המשטרה שהיו בעקבותיהם, וכל זאת תוך שאינם נענים להוראותיהם ומסכנים את חייהם של השוטרים וציבור המשתמשים בדרך.

אשר למערער, המערער הוא אמנם אדם צעיר, אך הספיק לצבור לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש לא מעטות, בין השאר עבירות של גניבת רכב. המדובר, אפוא, במי שלחובתו עבר פלילי ומאסר על תנאי בר הפעלה. המערער השתחרר ממאסר זמן קצר לפני ביצוע העבירות נשוא כתב האישום דנן, ודומה כי לא למד את הלקח הנדרש, על אף אמצעי ענישה קשים שהופעלו כלפיו. עוד נציין, כי שירות המבחן לא ראה להמליץ דבר בעניינו של המערער.

סיכומם של דברים. אנו סבורים כי בית משפט קמא שקל את השיקולים הראויים הן ביחס למעשים בגינם הורשע המערער והן ביחס ל"עושה", הוא המערער. כמו כן נראה, כי במסגרת מכלול השיקולים הבחין בית המשפט קמא בין המערער לבין האחר, שנהג ברכב, לענין העונש, וגזר לכל אחד מן השניים את העונש הראוי בגין מעשיו בנסיבות הענין.

על יסוד כל האמור דינו של הערעור להידחות, וכך אנו מורים.

ניתן היום, י"ב בחשוון תשס"ח (24 באוקטובר 2007), בהיעדר הצדדים, בהסכמתם.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים ולשירות המבחן.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: